חנוכה והמאבק כנגד האלימות כלפי נשים

הדלקת האורות במאבק

מאת: רונית אביב

המאמר נכתב לפני שלוש שניים והוא רלוונטי גם היום.

חנוכה והמאבק כנגד האלימות כלפי נשים לכאורה אין קשר, האומנם?

את אחד הסיפורים היותר מעניינים שמאחורי מרד החשמונאים רובנו לא מכירים, למען האמת, גם אני נחשפתי אליו רק לאחרונה ונדהמתי מהסמליות והחיבור של חג החנוכה עם המאבק באלימות כלפי נשים.

בזמן שארץ ישראל נכבשה ע"י היוונים הוטלו גזרות רבות על היהודים. אחת מהן, הנוראה ביותר בעיניי, הייתה, כי כל כלה יהודייה, בליל כלולותיה, מיד אחרי חופתה, חייבת להגיע אל מיטתו של המלך כשהיא בתולה.

אם רק יבקש ממנה לעשות זאת. טהרתן של מאות נשים חוללה בדרך זאת וכל יושבי הארץ שתקו וקיבלו את הגזרה, עד שהגיע תורה של חנה החשמונאית, אחותם של החשמונאים להתחתן.

משידעה מה עלול לקרות לה בליל כלולותיה הגיעה חנה נסערת לאביה ואחיה וזעקה את כאבה, איך ייתכן שבלילה הכי נקי וטהור, בו מתוודעים בני הזוג אחד לשנייה בפעם הראשונה, כשהם זכים ומחכים לממש את אהבתם, תאלץ קודם כל להתוודע לאדם זר.

לפני בעלה?

ואתם תשבו מנגד ותראו את אחותכם נאנסת באכזריות ופשוט תתנו לזה לקרות?

כאבה היה משולש. פעם אחת על עצמה, פעם שניה על כל הכלות היהודיות הצעירות שנאנסות ביום חתונתן ובפעם השלישית על שתיקתם של בני עמה לנוכח המעשה הנורא. לפי הסיפור, זה מה שגרם לחשמונאים להבין כי הם חייבים לשים סוף לכיבוש וכי הם לא מוכנים לשתוק עוד, הם יוצאים להילחם על כבוד אחותם וחרותה ובכך, על כבודו וחרותו של העם היהודי כולו.

לפני כשבוע לקחתי חלק פעיל במאבק  באלימות כלפי נשים, שבתתי ואמרתי את דעתי בכל מקום בו התבקשתי לעשות זאת, אך דבר אחד הפריע לי, הסלוגן "אני אישה, אני שובתת" הייתי שמחה אם היה כתוב "כולנו שובתים".

כבר לפני 2000 שנים הבינו החשמונאים שהמאבק על כבוד האישה הוא לא המאבק של נשים בלבד, אלא מאבק של העם כולו, גברים ונשים כאחד.

היום, הייתי מצפה מחברה נאורה מתקדמת ומפותחת כשלנו, שגברים ונשים יזעקו יחד, זעקה ברורה הסולדת מכל סוג של אלימות, זה המאבק של כולנו וחברה שלא מכבדת את הנשים שלה לא מכבדת את עצמה.

לרוב אנחנו שומעים על המקרים הנגמרים ברצח, אך מה שמחריד אף יותר, היא העובדה שישנן עוד עשרות אלפי נשים שחיות עם אלימות על בסיס יום – יומי, עליהן אנחנו בדרך כלל לא שומעים כי הן שותקות. שתיקה רועמת, שנובעת מפחד משתק, על חלקן אף נגזר להסתגר במקלטים לנשים מוכות ולחיות במעין כלא ובחשש מתמיד, כאילו היו הן הפושע ולא הקורבן.

אלימות בבית היא הקשה מכולן. להיפגע במקום שאמור להיות הכי מוגן ובטוח על ידי האדם שאמור להיות הקרוב ביותר, השותף לחיים, זה הופך את הפגיעה לקשה שבעתים אותו קושי גם מטשטש את המציאות וגם כשאנחנו נפגעים.

אנחנו מסרבים להאמין שזו פגיעה ומשכנעים את עצמנו שאולי כך זה צריך להיות, אז זהן שלא!!!

אלימות לא חייבת להיות פיזית ישנה אלימות נפשית אלימות מילולית אלימות כלכלית, אלימות חברתית אלימות כוללת בתוכה השפלות, ביזוי, תחושת חוסר ביטחון ואלימות מינית.

יש לנו עוד הרבה מה לעשות כדי לתקן את העוול החברתי הזה. דרך אחת היא חינוך. מהגיל הרך חינוך לשוויון מגדרי וכבוד האדם וחירותו והדוגמה שאני נוהגת להשתמש בה כדי להמחיש זאת, היא כאשר ילדה מתוקה חוזרת מהגן ומספרת שיש ילד אחד שתמיד מכה אותה ומושך לה בצמות, הוריה מיד מסבירים לה, "זה בגלל שהוא אוהב אותך ", איזה מסר אנחנו מעבירים למקסימה הקטנה הזו? שישנו קשר בין אהבה לאלימות והוא לא מקרי.

כדי לגדוע את נגע האלימות נדרשת כאן תכנית רחבה ומקיפה, הכוללת חקיקה וענישה מחמירה ולא מתפשרת ונכון שעוד שביתה ועוד הפגנה לא תעצור את התופעה המזעזעת אך יחד עם זאת ככל שהמאבק יהיה רחב ויקיף יותר אנשים כך יהיה משמעותי ומועיל יותר ויקבל התייחסות רצינית יותר מצד ההנהגה.

לסיום, אני קוראת לכל אחד ואחת מכם, קחו אחריות בביתכם, התנהגו ודברו בכבוד כלפי כולם, חנכו לסובלנות, אי אפליה ולכבוד בלי הבדל מין, דת, צבע או גזע ואם מישהו או מישהי מכם מכירים אישה מאוימת, מושפלת או פגועה באיזשהו אופן תפנו לעזרה ואל תפנו עורף, תעצרו את זה כאן ועכשיו, זה לא ייגמר, חייבים לספר!!!

בואו נלחם יחד למען חברה צודקת יותר.

רונית אמזלג