עוד לא אבדה תקוותנו 

אל תשאלו את הפיל

מאת: מיכאל לרר

מכירים את משל הפיל והיתד?

בקרקס ברוסיה בעבר, וכנראה גם היום, מציגים חיות רבות כחלק מהמופע(שם זה מקובל מאוד) ואחת החיות הבולטות ביכולותיהן, בפעלוליהן ובהצגתן היא הפיל!

לא פילון, לא בובה, לא ההדמיה – פיל! פיל ענק, גדול ממדים, חזק בכוחו ועצום בגודלו.

בהפסקה בין ההופעות היה הפיל נקשר בשרשרת ברזל ליתד שהייתה נטועה באדמה בקלות רבה יחסית וברור לכולם שיש ביכולתו למשוך את היתד מהאדמה ולברוח.

אז מתבקש לשאול – מדוע לא עשה זאת?

הרי הקרקס הוא לא חוויה נעימה לאף אחד חיה, במיוחד לא לפיל הענק.

הסיבה- ייאוש.

אותו פיל, כעוד היה פילון, היה נקשר עם אותה יתד ובאותה צורה לאדמה. בזמנו, כשהיה צעיר וקטן, היה מנסה יום אחרי יום למשוך ולהוציא את היתד מהאדמה, שנים על גבי שנים ניסה עד שלבסוף השלים עם מצבו והפסיק לנסות. כך נשאר המצב עד היום – הוא עדיין מאמין שהוא לא יכול להוציא את היתד מהאדמה, הוא מיואש, הוא ויתר, הוא תקוע.

כזה הוא מצבה של טבריה – הפוליטיקה הטבריינית נודפת ייאוש – עבור התושבים הנורמליים(לעומת השאר, הפוליטיקאים, מדובר בהזדמנות לכבוד, לכסף, לאגו ועוד דברים שאיני בקי בהם… וטוב שכך) והייאוש כל כך חזק שלפעמים הוא מושך לכיוון "לא ללכת להצביע" ולבין, לצערי מתוך ניסיון 2018, "בוא נצביע לקיצוני", או אולי לזה ש"יעשה פה שמח ויאללה בלאגן".

לצערי, גם היום, אני לא בטוח שלמדנו משהו, לא התושבים ולא הפוליטיקאים. משום מה הייאוש הזה הרחיק רק את הטובים, את החברים שלי, את הילדים שלכם, את הצעירים והיפים. את אלה שטבריה גאה בהם והם גאים בה… מרחוק.

לכן אני חייב לצאת בקריאה – לכמה קבוצות שונות –

נתחיל דווקא בקבוצת "האינטרסנטים" – אלה שלוקחים חלק בקלחת או יותר נכון לקחו, כי עכשיו עם הוועדה קרואה, הם איבדו כמה זכויות וטוב שכך. אלה, בעלי האינטרסים, שאגב רובם גלויים, עושים ועשו על טבריה סיבוב – כסף, מעמד, כבוד ובעיקר צחוק. לכם אני קורא "מושחתים נמאסתם – שחררו אותנו! " גם ככה רובכם לא גרים כבר בטבריה אלא מסביב.

הקבוצה השנייה – התמימים – אלה שעוד לא התייאשו, או לא רוצים להתייאש. ראשית, כל הכבוד לכם. אבל תכלס , לא תהיו תמימים כל כך. אל תקנו כל הבטחה וכל אמירה או כל ביקור או פוסט של פוליטיקאי בעבר או בעתיד, כמשהו אמיתי. אל תשכחו שהם חלק מהקבוצה הראשונה! או כמו ש"הקיפוד" – נחמיה שטרסלר אומר – "שלא יעבדו עליכם".

הבעיה העיקרית שיש לי, היא שדווקא הקבוצה הראשונה מצביעה על השנייה בבוז וביוהרה רבה. כשהם לא מבינים שדווקא הם אלה שלא בסדר. דווקא הם, בגישה ובצורה, מקבעים את טבריה. הם עשו את זה 20 שנה ויותר ואולי גם יעשו את זה ב-20 השנים הקרובות. דווקא הקבוצה השנייה, התמימה, היא זאת שמאפשרת להם, מאפשרת לפוליטיקה בעיר הזאת להיות כל כך רדודה. אז די!

משחקי אגו ופוליטיקה זולה הרסו את העיר במשך עשורים. הביאו את טבריה למצב עגום. נתנו שליטה לפוליטיקאי סוג ז' כוח אדיר שמנע מכל מי שרצה לעזור, לפתח ולחזק את טבריה – להיתקע במקום במקרה הטוב ולברוח במקרה המציאותי.

התמימים, בבחירתם של פוליטיקאים עלובים, אפשרו לטבריה להגיע לסף תהום.

ודווקא אני, כחבר מועצה, ש"התאבד", שהצביע נגד התקציב ובעד פיטורין עצמי, אומר לכם – טוב שכך. לכל הפוליטיקאים יש הזדמנות להתחיל מחדש ולאנשי המקצוע לנקות את הביוב הטברייני. להרים את העיר קצת. לשטח את העקומה. לאזן את התקציב וליצור מצב טוב כדי שמשם טבריה תעוף לאן שהיא אמורה לעוף.

אז אני מבקש, מכל התמימים, שחררו את היתד, עזבו את הייאוש – אל תבחרו ואל תקשיבו  למי שנשמע טוב, או נראה טוב. אלא תבחנו לעומק. תשאלו. תאתגרו.

אל תתנו למי ששופך כסף או הבטחות או מדליק מצלמות, בלי כיסוי, מקום אמיתי בשולחן מקבלי ההחלטות. אין מקום לפילוג – בסוף כולנו חיים כאן ביחד, חרדים וחילונים, כולנו אנשים טובים ואין מקום למפלגים ומסכסכים. כבר היה כזה, כבר אכלנו אותה. אבל עוד מעט תהיה לנו הזדמנות נוספת וכנראה אחרונה לתקן ולחיות ביחד.

בואו נשים את השיקול של "הבן של" או "שכן שלי" או "עדה שלי" בצד, וניתן מקום למי שיודע לתת הבטחות עם תוכניות. עם רזומה של עשייה. עם יכולת אמיתית לשנות. למי שידאג לטבריה כולה ולא רק לחמולה. כי טבריה חייב שינוי, טבריה יותר גדולה מכל אחד מהפוליטיקאים שהיו ועוד יהיו פה. טבריה היא עיר מצוינת!

טבריה