טבריה מצוינת

תמונה פרונמית

טבריה לאן?

מאת: מיכאל לרר

לפני כשלוש שנים, הופעתי בפני קבוצת צוערים בתוכנית ממשלתית של משרד הפנים, לשילוב צוערים צעירים בשלטון המקומי והמרכזי.

אחד השאלות שנשאלתי היא מהי טבריה בעבורי? ואני רוצה לשתף אתכם בתשובה
שלי. היא לא השתנה מאז ועד היום, גם לאחר כל הירידות והעליות שחוויתי אני ובטבריה בזמן שעבר.

אז התחלתי ואמרתי כי טבריה היא קודם כל הבית והסביבה בה גדלתי ולמדתי.
טבריה פיתחה אותי והפכה אותי למי שאני, לטוב ולרע.
טבריה בעבורי היא מסלול הכשרה מהיר. צברתי בה ניסיון וכלים שספק אם הייתי צובר במקום אחר ואם כן, אז בהרבה יותר זמן.
לכן אני חושב שטבריה היא עיר מצוינת!

מצוינת בלייצא אנשים מצוינים!
אדם שגדל בטבריה, למד, השכיל, הפנים ואזר אומץ כדי לעשות מעשה ולהתפתח –
ספק אם לא יצליח מחוץ לטבריה ואם, חלילה, יכשל? הוא יצליח להתגבר.
כי טבריה חישלה אותו. ככה טבריה חינכה אותו, לעיתים לא בכוונה אבל זאת האמת וזאת טבריה עבורי.
זה משמח אבל גם עצוב.
כי רבים מחבריי הם כאלה.
אחי וחבריו שהיו אז בדיוק בתחנה האחרונה בפס הייצור שנקרא טבריה, היו רגע לפני הפריצה והמציאות הוכיחה שלא טעיתי. רובם קצינים היום, חלקם התחילו את המסלול האקדמי שלהם במסלולים ומוסדות נבחרים.

כי ככה טבריה אילצה אותם – לשאוף גבוהה , לשבור מוסכמות ותיקרות זכוכית – כי רק ככה יוצאים מפה!
אז …

טבריה מצוינת לייצא אנשים מצוינים.
אבל נכשלת בלייבא כאלה או פשוט להשאיר אותם.
את הסיבות לכך אפשר למנות על גבי אלפי מילים אבל המקור לסיבות היא כישלון ההנהגה שהייתה כאן במשך השנים. גם זאת שהייתה כאן בשנים האחרונות והייתי חלק קטן ממנה, לא שלא ניסנו, אך המערכת ובעיקר האגו ניצח את כולנו.

שכחנו מה חשוב, מה באמת חשוב. כי הייטק זה משאלת לב לא הגיונית. אבל מציאות היא דבר דינמי שצריך לדעת להסתגל לו ומעטים מראשי העיר שהיו כאן, באו עם חזון ורצון לפעול שלא מתוך אינטרס אישי של כבוד או כסף.

רבים מהם העדיפו את האינטרס הצר שלהם על פני טובת העיר והיום בגללם אנחנו עומדים על סף תהום.
אם כשאני סיימתי את התיכון, לפני יותר מעשור, היו שואלים אותי ואת חבריי לשכבה – האם תישארו בטבריה?
התשובה הממוצעת הייתה נעה בין יש סיכוי ללא.

היום, בני המחזור של אחי הקטן, יענו על השאלה הזאת בתשובה כמעט חד משמעית, ללא היסוס וללא התלבטות – התשובה כולנו יודעים ואותי מפחידה כי המחשבה שלי תוהה לעצמה מה תהיה התשובה בקרב הבוגרים שמסיימים עתה , אם שום דבר כאן לא השתנה ויותר מכך, מה תהיה התשובה בעתיד, בעוד שלוש שנים.

אז מה חסר פה? פעם אמרתי שחסר חזון לעיר.

היום אני אוסיף שגם אם יש חזון והיה כזה – חסר רצון לשנות.
חסר מנהיג שידע להשיט את הסירה "טבריה" לחוף מבטחים. מדובר באתגר שאין כמוהו.
כי המנהיג צריך לדעת לנווט ואם הוא לא יודע, הוא צריך לשאול, להיעזר באנשים סביבו – זאת למדתי שמאוד קשה לטברייני.

האם זה עדיין אפשרי?
אולי דווקא כן. כי סופסוף כל סוף , לקחו את טבריה מהידיים של הפוליטיקאים ונתנו לאנשי מקצוע. בטוח שקשה להם אך אם לא הם, כנראה שאף אחד אחר כבר לא יצליח. אז בואו ניתן להם את הצ'אנס.
תנו לטבריה הזדמנות להשתנות.

תנו לטבריה כי מגיע לה, בזכותה אתם מי שאתם.
בזכותה הילדים שלכם, בני דורי ודור אחי, יוצאים החוצה וכובשים את העולם!

כי טבריה היא עיר מצוינת.