מקול הלב של אתי רוח.

אתי רוח ליד המסגד

מאיר דותן אחד על אחד עם אתי רוח.

אתי רוח ילידת העיר דור רביעי בטבריה למשפחה שעלתה ממרוקו במאה ה-19 גדלה ופרחה בשכונת מימוניה הוותיקה,

אתי נשואה ליהודה ולהם שלוש בנות ושני בנים. ישבנו בבית הקפה בהורדוס לשיחה בארבע עיניים כשספרה החדש 'מכל הלב' מונח על השולחן כשאני פותח אותו ומעיין בשירים שכתבה, את אתי אני מכיר ממפגשי השירה והפרוזה במרכז הורדוס, וגם מספרה הקודם, 'אל עבר האור' אותו כתבה על אימה.

אתי מספרת את סיפור חייה במבטא והיגוי טברייני שמתחיל להעלם מן העולם. בסיפורה היא מגוללת את ילדותה בשכונה הוותיקה. בשיחה היו רגעים של שקט וברגעים אלה הבטנו במסגד הנשקף מחלונות מרכז הורדוס.

מי את אתי רוח? שאלתי בסקרנות.

אתי מחייכת חיוך ביישני כמו מסתירה משהו שרוצה לגלות.

"אני אחת שאוהבת את טבריה העיר בה נולדתי, גדלתי וילדתי את ילדיי," ענתה ושתקה. מהססת אם לספר או מהיכן להתחיל את סיפור חייה. "הייתי מורה ולימדתי בבית ספר יסודי שבע שנים של חינוך שנקטעו עת נולדו ילדיי ובהחלטה עם בעלי פרשתי לטיפול בילדים."

"כמה זמן?"

"חמש שנים הייתי בהפסקה עד שהבן הקטן שלי נכנס לגן."

"חזרת ללמד?"

"כן, לא בדיוק, קיבלתי הצעה שלא יכולתי לסרב לה, ללמד עולים חדשים באולפן קליטה בטבריה, אותה התקופה הייתה העלייה הגדולה מאתיופיה ורוסיה, ולא רק, היו גם מאירופה אמריקה וארצות הברית."

כמה שנים לימדת?

"עד לפרישה," ענתה.

"מה ההבדל בין ללמד ילדים רכים ולהקנות להם את היסודות, לבין עולים מבוגרים שחלקם היו עם תארים וחלקם ללא השכלה כלל?"

אתי מביטה בי מנסה להבין את השאלה והאם יש כוונה כל שהיא מאחוריה, לוגמת מכוס הקפה, צוחקת צחוק קצר.

"לקום כל בוקר וללכת לאולפן , הייתה חגיגה אחת ארוכה ומתמשכת."

דפדפתי בין דפי הספר וקראתי בית מתוך אחד השירים, "מתי התחלת לכתוב?

"תמיד כתבתי, כתיבתי הייתה רהוטה והשפה הייתה ספרותית ודיקדוקית, לא התנסיתי בכתיבה שירה או פרוזה.

"מה כתבת?"

כתבתי בעיקר עבודות בית ספריות ואף זכיתי בפרס הצטיינות בתחום העברית ואל יקל בעיניך הדבר בתקופה ההיא הלימודים לבנות לא היו כל כך בהישג יד."

"מתי נטעת בדף את השורה הראשונה?"

לאחר צאתי לפנסיה, התנדבתי ב'יד שרה',  ובאותה התקופה היה פרוייקט של תיעוד אנשים, וקיימו סדנא לכתיבת סיפור חייהם של האוכלוסייה הוותיקה, ונרשמתי לפרוייקט."

"מה זה אומר?"

את ספרי הראשון כתבתי במהלך לימודי הכתיבה בסדנא, והפרוייקט שלי היה על רשל פרג', ילידת טבריה שהייתה בת 101, רשל סיימה שמונה שנות לימוד דבר לא שגרתי לילדות באותה התקופה.

הליווי שלי את רשל בכתיבה הבעיר בי את הרצון הכתיבה, וכל מה שקראתי התפרץ בי לפת, במילים בלתי נשלטות." רחל משתתקת לוגמת מכוס הקפה עינייה ברקו מעט אוליי דמעה עצורה גרמה להן לבהוק.

עקבתי אחר ההתרגשות שלה כשדיברה על כתיבתה, והיא המשיכה, "ביד שטרית התקיימה סדנת כתיבה עם הסופר והמשורר אילן שיינפלד, אליה נרשמתי ללא היסוס, כדי לעשות סדר במילים ולקבץ אותן לשורות."

"מה למדת בסדנא?"

בעיקר סדר, לסדר את המילים מה קודם מה בסוף את סגנונות הכתיבה, במהלך הסדנא כל מה שהיה לי זה לתעד את אימי להעביר לנייר את סיפור חייה וסיפור חיי העיר טבריה לפני קום המדינה ולאחריה, הייתי חייבת לה, היא זו שדחפה אותי ללמוד ולא החסירה ממני דבר כדי להגשים את חלומה וחלומי."

"מי היא אימך?"

"רשל חליווה, אישה ללא השכלה אך מלאת חוכמת חיים וידעה לנתב אותנו בדרכים הנכונות ולהתוות לנו דרך נכונה לחיים. על כך כתבתי בספרה, 'אל עבר האור' המתעד את חייה."

אתי רוח והמסגד

"השירה, מתי התחלת לכתוב, שירה?"

"בין כתיבת הספר על רשל פרג', לכתיבת ספרה של אימי רשל חליווה, כתבתי שירה המילים המשיכו לזרום בכל עת ובכל רגע השירים המילים היו שם והתחברו אל הנייר."

"כמה שנים את כותבת שירה?"

"קרוב לעשרים שנה אני כותבת שורות שורות שלא מפסיקות לצוץ מאי שם."

"במהלך השנים שחלפו חשבת על להוציא אותם לאור?"

"כן היו בי מחשבות."

"מה היה הגע שבו החלטת לצאת לאור עם הספר 'מקול הלב'?"

שנת הקורונה הוציאה מתוכי דברים נפלאים, וכל רגע צצה לה שורה שמיד נכתבה, ולאחר מכן הפכה לבית ושיר."

"בילדותך חלמת לכתוב ספר או שירה?"

לא, הייתי רחוקה מזה, אך כשהתבקשתי בבית הספר לכתוב כתבתי אבל לא מעבר לזה."

"האם יש ספר או סופר שהשפיעו על כתיבתך?"

לא, אין ספר או סופר שהושפעתי מהם, נהניתי לקרוא ספרים ללא קשר לכותבים שלהם."

"האם כתיבתך רציפה?"

כן, אני מסוגלת לכתוב עד שהשיר מסתיים נותנת לו לנוח וחוזרת אליו מאוחר יותר כדי לקרוא לתקן או להוסיף."

אתי עוצרת את שטף דיבורה מהססת האם לומר, או… היא נעמדה לקחה את כוסות הקפה ובטבעיות ופינתה אותם אל המטבחון הקטן, וחזרה הלכה אל החלון והביטה במסגד, "המבנה עתיק," אמרה סתמית, הנהנתי בראשי הסכמתי עם דבריה.

"לאחר תום כתיבת ספרך 'מקול הלב' האם את מתכננת את הספר הבא?"

"אני ממשיכה לכתוב, הכתיבה חזקה ממני אבל עדיין מוקדם לחשוב על ספר נוסף."

"יש מצב שתניחי את העט?"

"אני מקווה שלא, זה חלק ממני, כל עוד הזיכרון עובד אמשיך לכתוב."