אחד על אחד עם איציק שחר

מאיר דותן בפואטיקה עם המשורר איציק שחר

הכרתי את איציק שחר (יליד 1973) בעת שהעביר סדנה לכתיבה ב'מרכז הורדוס'. בסדנה השתתפו עשרה משוררים ומשוררות.

איציק נשוי לנעמה ואב לתובל, כליל וגאיה, נולד באלוני אבא וכיום תושב קיבוץ מצובה. פועל יצור במקצועו ויוצר פעיל להנאתו. איציק בוגר בית הספר לשירה של 'הליקון'. ספר שירה נוסף משלו נמצא כעת בכתובים. במפגש עימו, חשף בפנינו מעט משירתו ואת תפישתו את השירה. הוא ענה למספר שאלות, ששאלתי אותו כאחד התלמידים שהשתתף בסדנה שקיים במרכז הורדוס.

"באיזה גיל התחלת את כתיבתך?"

מגיל צעיר ידעתי ש"יש לי את זה" בכתיבה. ידעתי קרוא וכתוב כבר מגיל חמש ונמשכתי מאוד למילים. אני זוכר את עצמי, כילד קטן, הולך וחושב על מילים, והופך בהן בראשי כמו בצעצוע. למשל, התעכבתי על התרומה של שתי האותיות למ"ד במילה 'לילה', והקדשתי מחשבה לשאלה למה אחרי הלמ"ד הראשונה, הקול עוצר (עוד לא הכרתי את המושגים עיצור, שווא נח, הברה סגורה) ואחרי הלמ"ד השנייה יש צליל ממושך. חשבתי שזה כמו ששוכבים לישון ועוצמים עיניים, אבל אז העיניים נפקחות שוב אל תוך החלום…
כאלה מחשבות היו לי על מילים, כמו בריכה, סנדלים… אם כי את רובן כבר שכחתי, אבל את המשחק הזה אני משחק עדיין ביני לבין עצמי גם היום. 
שירים ילדותיים מביכים נאספו במחברת מיוחדת שקנו לי הוריי והיא שמורה עימי. שירה התחלתי לכתוב באמת כשהייתי בתיכון בשנות השמונים. בראשית שנות האלפיים נחשפתי לפורום כותבים בפורטל 'תפוז' ובעידודה של חבורת כותבים זו, הגברתי מאוד את העיסוק בכתיבת שירה, ולא פחות מכך את העיסוק בקריאה.

"האם חשבת להוציא לאור את השירים שנכתבו?"

יש משהו מושך מאוד בפרסום שירים ובה בעת מרתיע. מצד אחד אתה משתוקק למשוב ולהערכה, ומצד שני אתה חושש שמא הקורא יבין יותר משהתכוונת לחשוף, או גרוע מזה, שיבוז לך. כשאתה בוחר להוציא לאור ולפרסם ברבים את שיריך, עליך להיות שלם מאוד עם עצמך ועם המהלך. עליך להיות מספיק חזק, כדי להתנתק מהם, להסכים לאפשרות שלא יובנו, ושלא יהיו אהובים, או שיזכו להתעלמות. עליך להיפרד מהם לטוב ולמוטב, כי מרגע שהם ברשות הרבים, הם אומנם שיריך, אבל אינם שלך. לקח לי המון זמן לעבור את התהליך הזה, את ההתבגרות הזאת. אחר כך היו רק קשיים טכניים, שמנעו ממני לצאת לאור, כמו למצוא הוצאה, להקצות מהתקציב המשפחתי את הסכום הגדול הדרוש לכך, להחליט מה ייכנס לספר ומה יישאר על רצפת חדר העריכה. פרק זמן של ארבע עשרה שנה לקח לי כדי לקבל את ההחלטה לצאת לאור, ושנה אחת כדי ליישם אותה.

מדבריך אני מבין שהוצאת ספר שירה לאור?

כן, את ספרי 'מבחן הנסים', שיצא בהוצאת 'עמדה' בשנת 2016.

"האם ישנו ספר שהשפיע על כתיבתך?"

אני מניח שכל מה שקראתי עד היום הותיר איזה חותם והשפעה עליי. קשה לי לשים את האצבע במדויק, אבל אם להיות ספציפי, זכור לי שהייתי תחת רושם עמוק, כשקראתי שירה מתורגמת של שימבורסקה ושל פסואה. אני מתמוגג עד היום מאלתרמן ומגולדברג, ויש גם כותבים צעירים וחדשים שמסעירים את נפשי, ומלהיבים אותה, כמו אורין רוזנר, דניאל בוקובזה ועמרי שרת. אני מניח שמן הסתם טעמי בקריאה מהדהד אל כתיבתי.

 

איציק ואעייתו

"האם כתיבתך רציפה?"

אני לא כותב ברציפות, משום שאיני נתקף השראה באופן רציף, אלא לפרקים. יש משוררים שמסתובבים עם פנקס בכיס ורושמים את הבזקי ההשראה מייד כשהם ניצתים בראשם – איני נמנה עימם. אני דוגל בברירה טבעית – רק רעיונות שהם חזקים דיים להיזכר ולהעסיק את ראשי וליבי לאורך זמן, רק הם אלה שראויים להיכתב, ואני כותב אותם בראשי כמעט בשלמותם לפני שאני מתבונן בהם מונחים על הדף. לכן לא תמצא אצלי שירים שמתפרשים על יותר מעמוד אחד J.

"מה אתה כותב עכשיו?"

עכשיו אני כותב בעיקר עבודות במסגרת התואר הראשון שאני עמל להשלים באוניברסיטה הפתוחה. כעת, כשבנותיי הצעירות מסיימות י"ב ואשתי כבר חובקת תואר שני – מצאתי את  הזמן שלי ללמוד ולהשתלם. אני אוהב מאוד את הסטאטוס הזה של להיות תלמיד. לא פחות מזה, אוהב את הסטאטוס של להיות מורה. התואר, אני מניח שכבר הובן, הוא תואר בחינוךJ.

בין הכתיבה לתואר, האם אתה כותב שירה?

שירים פה ושם קורים לי על הדרך. שירים ככלל הם תופעת לוואי של החיים, וזו גם הפרופורציה, שבה צריך להתייחס אליהם. אין סיבה מספיק טובה למות, או לחיות עבור שירה, אבל כמה טוב, ותודה לאל, שאפשר לכתוב ולקרוא שירים.

 קראתי פעם שמשורר מאוהב בשיר האחרון שהוא כתב, לכן אשאיר את האחרון שכתבתי לתקופת צינון ראויה ואביא לכאן שיר אחר ותיק רק במעט, ועדיין אהוב. לדעתי יהיה יפה לסיים בו, משום שהוא סוגר מעגל עם התשובה לשאלה הראשונה בריאיון הזה, או אולי אפילו עולה קומה, שכן שם שוחחנו על הברות וצלילים, ואילו השיר שאביא כעת-עוסק בתחביר.

~תַּרְגִּיל בְּתַחְבִּיר~

שׁוּב נוֹרָה לַמָּוֶת בִּידֵי שׁוֹטֵר, צָעִיר שְׁחוֹר עוֹר.
צָעִיר – נוֹשֵׂא,
נוֹרָה – נָשׂוּא.

נֶאֶנְסָה יָלְדָה יְהוּדִית בַּת שְׂבַע וְעַרְבִי נֶעְצָר.
יַלְדוּת – נוֹשֵׂא,
אֵינֶנָּה – נָשׂוּא.

נִשְׁכַּח בָּרֶכֶב לְשָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת בַּחֹם הַלּוֹהֵט תִּינוֹק חֲרֵדִי.
אֱנוֹשִׁיּוֹת- נוֹשֵׂא,
לֹא נִסְלַחַת- נָשׂוּא.

שיר של איציק

השארת תגובה