פנינה קובי

פנינה קובי

פנינה קובי בעברה מורה בבתי הספר בטבריה. כיום בפנסיה ופעילה חברתית ותורמת לקהילה היכן שנדרש ממנה.

היא מתנדבת בויצ"ו.

 נשואה למאיר ומתגוררת בטבריה כארבעה עשורים. אם לשלוש בנות ובן מדהימים. 

צעדיה הראשונים בכתיבה על דף ונייר ונכנסו למגירה.

כיום פנינה מנחה בשיח הספרותי ב'מרכז הורדוס'.

היא אוהבת את המילה הכתובה, ומחוברת לשפה על כל רבדיה.פנינה החליטה לחדור לעולם המדיה הדיגיטלית ומזמינה אותנו לעקוב אחר הטור השבועי שלה.

פנינה תשתף אותנו בכל… בדעות, מחשבות ו…רגשות.

מחשבת מסלול מחדש!

חשבון נפש

לאחר ימי החגים והשיבה לשגרת חיי, שעדיין לא החלטתי אם טובה היא ? או רעה ?

אני עומדת בפני שאלה, האם הנתיב בו אני צועדת נכון לי? האם להמשיך ולצעוד בו? או שמא הגיעה העת לחשב מסלול מחדש ?

המון סימני שאלה, תהיות  והתלבטויות, כי הכי נוח לי להישאר באזור הנוחות שלי, באותה משבצת המוכרת לי וידועה זה מעניק לי תחושת מוכרות וביטחון אבל…

הקול הפנימי שלי אומר לי: פנינה, מה עם ריענון, התחדשות, תבראי את עצמך מחדש!

הרי חז"ל חכמים ממך כבר אמרו "משנה מקום משנה מזל."

התנגשות בין רצונות לנוחיות בין חששות מהבלתי ידוע למוכר, מאבק  פנימי  שמתחולל בתוכי.

ההתחדשות טופחת לי על הכתף וזועקת באוזניי: "תפרצי צאי תתנסי יש עוד המון הזדמנויות הנקרות בדרכך."

אני יושבת והידיעה שהחול בשעון לא נעצר, ואני מתעוררת מבינה שאם לא עכשיו אימתי?

ובין הקצוות של עשייה לאי  עשייה יש עוד המון אפשרויות.

קוראים יקרים, אני משתפת אתכם בתחושותיי דווקא עכשיו, בגלל הסתיו, זו התקופה המעוררת בי את גלגלי המחשבות ואני מביטה קדימה במלוא האון, ומתמלאת ציפייה לקראת הבאות. מקווה שבעד ימות השבוע יכנס משב רוח מרענן וחדש.

זוכרת עד כמה העשייה מטעינה אותי באנרגיות וכל יום מברכת על מה שהיה, מביטה לאחור באהבה אבל מייחלת למה שיהיה!

מחבקת כל הזדמנות ללמוד, ליצור לחוות ומקווה לא לאבד את התשוקה לממש חלומות למצות את החיים.

ומזמינה אתכם לצאת כמוני כל בוקר אל מסע התחדשות…

תמי ארד היקרה!

קו ישר עובר ומחבר בין  רון ארד אל אורון שאול, הדר גולדין, אברה מנגיסטו והישאם שעבאן א-סייד ואיציק סעידיאן. ולכן הרגשתי צורך להשתמש באותו כלי שהשתמש רוגל אלפר בעיתון "הארץ" אבל בנימה שונה לחלוטין.

תמי!

הפוסט המרגש שכתבת, השיב אותך אל הכותרות, לאחר העלמות מכוונת, שבת אלינו במלוא אצילותך ועוצמתך.

וצפה שוב השאלה  מה כוחה של שתיקה? ומאידך מה כוחה של מילה כתובה?

התשובה כעת ברורה הפוסט שכתבת מדם ליבך חזק יותר משתיקתך!

שלושים וחמש שנים של התמודדות עם חוסר ודאות, של געגוע, של חיפוש תשובות לסימני שאלה. עננה כבדה מרחפת מעל לראשך, לאושרך ולא מתוך בחירה, גורל שנחת עלייך בעל כורחך.

מיד הבנתי שקו אחד עובר בין עבר להווה ובעיקר לעתידנו המוסרי והערכי, הבנתי  הפוסט שכתבת הוא לא כדי להצדיק או להצטדק אלא לעורר אותנו לשוב אל הערכים שהיו בסיס לקוד האתי של צה"ל בפרט ושלנו כחברה הערבה לחבריה.

רון ארד

בעיני רוחי אני רואה את האימהות לאורך הדורות הניצבות מול האוטובוס אליו עולים ילדנו ובאחת לובשים מדים והופכים להיות חיילנו.

לפניי ניצבה בתיה ארד ז"ל שבוודאי הרגיעה את עצמה, כאשר בנה רון התגייס ולבש מדים, בדבריו של דוד בן גוריון "תדע כל אם עבריה שהפקידה את גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך," וכמוה עשתה גם זהבה שאול אמו של אורון  ולאה גולדין אמו של הדר, זו הסיסמה הצה"לית המגלמת בתוכה ערכים של אחריות, אמון, שאינם תלויי זמן ומקום.

תדע כל אם, כל רעיה, חברה, אחות, שגם בתום שלושים וחמש שנים אנחנו לא שוכחים!

נעדרים, הלומי קרב, פצועים, והרוגים. הם אינם נמדדים ב"מחיר," ערכם לא יסולא בפז חובתנו כחברה להוקיר את פועלם.

להביט קדימה ולנהוג על פי ערכים של כבוד האדם, רגישות, יושר, הגינות ומחויבות שהם ערכי היסוד שלנו המהווים מצפן מוסרי שלנו כעם.

תמי, השבת הבנים היא צו מוסרי, וחשוב לראות ולהראות שמדינת ישראל ערבה להשיב את בניה בכל עת.

תמי יקרה! השמעת קולך הייתה חשובה ונכונה, ואולי תשיב למחוזותינו

את ההבנה שיש משקל כבד ומשמעותי למילה הכתובה בעתון או ברשתות.

יש ל"שקול מילים" כי כוחן חזק לטוב ולרע.

יותר מכל רציתי שתדעי שרון חקוק בתודעה הפרטית והלאומית והוא צרוב בחדרי לבנו.

ויש בכך מעבר לשותפות רגשית משמעות עתידית…

אחת מתשע

חיים בוורוד

אימי הייתה אחת מתשע!
נעוריה היו צבועים בצבעים קודרים וקרים.
בכוחות על שרדה את העולם שאיבד צלם אנוש.
בשארית כוחותיה בנתה עולם חדש, חיים מלאים בתוכן ואהבה אותם העניקה למשפחתה.
החיים שלה קיבלו גוונים חמים וצבעים יפים של הצלחה שמחה ויצירה סיפוק והנאה, לפתע משום מקום עננה ריחפה.

שיגרת יומה הופרה. בבדיקה שיגרתית הוא התגלה, גוש קטן שהוציא "שד" גדול וטרף את חייה וחיינו.

תקופה אפופה בפחדים וחששות תקופה מאתגרת וקשה תקופה של בדיקות ולמידה ובסופה הגוש הוצא באיבו אבל לא בזמן…
איבר נכרת ממקומו, משניים נותר אחד! צלקת העידה שהיה ואיננו עוד.
אבל צבעי חייה נותרו בהירים חמים ומלאי תקווה ואמונה, היא ידעה שיש חיים אחרי, בזכות ערנות ובזכות מודעות ותמיכה מכל הסובבים אותה.
ברגעים אלה זה הזמן להיעזר בכל עמותה ויש כאלה רבות.
מאותו רגע שהסתיימו הטיפולים החיים חזרו למסלול, מסלול חדש, נוספה לחייה משימה נוספת: לספר, להסביר: שגילוי מוקדם מציל חיים.
אני משתפת אתכם, נשים וגברים בסיפורה של אימי כי יש לו סוף טוב.
לצערנו לא כל מאבק מסתיים בניצחון, ואי אפשר להבטיח דבר אבל אסור לטמון את הראש בחול. החיים יקרים לכם, ואתם יקרים לסובבים אתכם.
חודש אוקטובר הוא חודש המודעות לסרטן השד, נערות, נשים גברים צאו היבדקו, היו קשובים לגופכם, לא לחכות לחודש בשנה!
אימי הבינה שמהמקום הקשה של חולי, ניתן לגלות את הכוחות הטמונים בנו את האופטימיות והיעוד שהוצב לפנינו.
והחשוב מכל, לזכור את הפסוק, "ונתתי לפניך את החיים"… ולבחור בחיים!!!
סניף ויצו טבריה מעלה החודש את המודעות לסרטן השד בכל פעילות הנערכת בסניף במשך חודש אוקטובר.